החופשה של Splync v1.4 והנישואים הבינלאומיים מאחוריה

דבר מצחיק בתוכנה — כמו בנישואים — הוא שלא משנה כמה בודקים אותה, תמיד משהו לא צפוי מצליח להסתנן. אחרי שחרור גרסה 1.3 של Splync, גיליתי כמה באגים קטנים שיכולים להיות קריטיים. קודם כל, המקלדת דחפה את הכותרת התחתונה כלפי מעלה, כיסתה את השדות של האימייל והסיסמה במסכי ההתחברות וההרשמה. זה קצת הפריע למשתמשים להקליד. ואז שמתי לב לבעיה נוספת: לאחר שמשתמש חדש נרשם וקבע שם תצוגה, האפליקציה לא עברה לדף קבלת הפנים. השם נשמר בשרת, אבל מכיוון שהמסך לא השתנה, זה נראה כאילו כלום לא נשמר. שני הבאגים היו קלים לתיקון, אבל ההשפעה על משתמשים חדשים עלולה הייתה להיות רצינית — מישהו שמנסה את Splync בפעם הראשונה אולי היה מוותר מיד. לכן העדכון לגרסה 1.4 הגיע רק כמה ימים אחרי השקת גרסה 1.3.

בפוסט הראשון של הבלוג ל-Splync, כתבתי על האירוסין שלי עם חברה שלי. הרעיון ל-Splync הגיע במקור מהקשר שלנו — כסף יכול בשקט ליצור מתח, גם בין אנשים שאכפת להם זה מזה. לא משנה מה אומרים על כך שכסף לא חשוב, הלחץ הכלכלי יכול עדיין לפרק מערכת יחסים. Splync נוצרה כדי להגן על חיינו המשותפים בכך שהיא מספקת דרך פשוטה ושקופה לעקוב אחרי הוצאות יחד. באוגוסט, אחרי העדכון לגרסה 1.4, הגשנו את רישום הנישואין שלנו בעירייה. מכיוון שזה היה נישואים בינלאומיים בין הודו ויפן, היינו זקוקים למסמכים ותמיכה ממשפחתה בבית. ההורים שלנו אפילו הגיעו לבקר ולעזור בהגשה. העניינים המשפחתיים הללו — בשילוב עם הנהלים המשפטיים בסגנון קפקאי בשתי מדינות — גזלו הרבה מתשומת לבי. עדיין יכולתי לשדרג את Splync, אבל המשכתי לתהות: "מה אם אני משחרר גרסה חדשה ובאג לא צפוי מופיע — ואין לי מספיק זמן להתמקד בתיקון מידי?"

למעשה, לקח כמעט חודש עד שנישואינו הבינלאומיים בין הודו ליפן התקבלו בעירייה, עם מספר סבבים של מסמכים נוספים. למרבה הצער, תאריך ההגשה המקורי שלנו לא יכול היה להפוך ליום השנה החוקי שלנו. העירייה אמרה לנו שהם צריכים להתייעץ עם הלשכה המשפטית המקומית כדי לבדוק את תקינות המסמכים שלנו, ואז ביקשו מאיתנו עוד מסמכים — כולל אישור אפוסטיל שמשרד החוץ של הודו התעקש שאינם מנפיקים. כשהתקשרתי ללשכה המשפטית, הם אמרו לי לא לפנות אליהם ישירות ולפנות דרך העירייה. כשהתקשרתי לשגרירות הודו בטוקיו, הם אמרו שההחלטה צריכה להתקבל על ידי העירייה. והעירייה שוב אמרה שהם חייבים לפעול לפי הלשכה המשפטית. זה היה קפקאי טהור. כמה אבסורדי — לולאה סגורה של מוסדות המצביעים זה על זה בזמן שאנחנו עמדנו חסרי אונים באמצע. המסמך הסופי שהגשנו היה כמעט סוריאליסטי: הצהרה עצמית ששנינו לא לוקים בשום מחלת נפש או אי כשירות נפשית, ושאנחנו לא קשורים בתוך דרגות הקירבה האסורות לנישואים.

עניינים בינלאומיים תמיד מורכבים. העולם עדיין לא פשוט. אני כותב את הבלוג הזה באנגלית כטקסט רגיל ואז מייצר באופן אוטומטי 42 מאמרי HTML באמצעות Python ו-OpenAI API. כשביקשתי מכמה מחבריי הזרים לבדוק את הגרסאות בשפות שלהם, התגובות היו הרבה יותר מפתיעות ממה שדמיינתי. כמה אמרו, "אני לא מבין." שאלתי איזו חלק מהמאמרים המתורגמים אוטומטית לא היה ברור — אבל זה לא היה קשור לשפה בכלל. אחד אמר, "למה זוג צריך לחלוק הוצאות? הם יחד." אחר אמר, "בארצי, אף אחד לא מחלק את החשבון במסעדה. אדם אחד בדרך כלל משלם." זה היה עיניים לפתוח להבין עד כמה תרבויות רואות את חלוקת ההוצאות בצורה שונה. אפילו בתוך יפן, הגישות משתנות רבות. בדורות הקודמים, היה טבעי שגבר ישלם 100% עבור אישה. אבל זה לא מה שאני רואה ביפן המודרנית. חברה שלי (עכשיו אשתי) ואני מחלקים את ההוצאות שלנו באופן שווה. בסוף כל חודש, אנחנו בודקים את הסיכום ב-Splync ומסדרים את היתרה. זו פשוט הדרך שלנו. ועדיין, נראה שאני צריך להקשיב ליותר אנשים — כי הדרכים שאנשים מחלקים הוצאות מגוונות יותר ממה שחשבתי.

זה היה בערך הזמן שבו עדיין נאבקתי עם נהלי הנישואים בסגנון קפקאי. אחת מחברותיי שאלה אם Splync יכולה לחלק הוצאות ב-60:40, כי כך היא ובעלה מנהלים את הכספים שלהם. למרבה הצער, התשובה הייתה "לא." גרסה 1.4 של Splync יכלה רק לחלק הוצאות באופן שווה. למען האמת, תמיד ראיתי בחלוקות מותאמות אישית כתכונה בעלת עדיפות נמוכה יותר. אבל לא רציתי לאבד משתמשי Splync פוטנציאליים רק כי האפליקציה לא יכלה לתמוך בדרך שבה הם העדיפו לחלק את ההוצאות שלהם. במקור יצרתי את Splync עבור עצמי, אבל זה הרגיש כמו הזמן הנכון לאפליקציה לצמוח מעבר לצרכים האישיים שלי. בימים ההם העמוסים, החלטתי בשקט לשדרג את האפליקציה ולאפשר חלוקות מותאמות אישית ב-Splync v1.5.